רד"ק על בראשית ט״ו:א׳

1 בַּמַּחֲזֶה. אָמַר הִנֵּה בַּמַּחֲזֶה מַה שֶּׁלֹּא אָמַר בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמּוֹ עַד הֵנָּה, לְפִי שֶׁהֶרְאָהוּ בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת מַעֲשֶׂה לֹא דִּבּוּר לְבַד, כְּמוֹ יְצִיאָתוֹ הַחוּצָה וּסְפִירַת הַכּוֹכָבִים וּדְבַר הַבְּתָרִים.

2 אַל־תִּירָא. כְּלוֹמַר אַל תִּירָא מֵהַמְּלָכִים אֲשֶׁר נִצַּחְתָּ שֶׁמָּא יָבֹאוּ אֲחֵרִים עָלֶיךָ אַל תִּירָא מֵהֶם, כִּי אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, מֵהֶם וּמֵאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהָרַע לָךְ; וְעַל הַבִּטָּחוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטַחְתָּ.

3 שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. בָּזֶה וּבַבָּא, זֶהוּ הַרְבֵּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמְאֹד לָעוֹלָם הַבָּא.